יש שמסתכלים על עידן צפדיה, בעלים הרשת המצליחה "פיט סטודיו", כמו סיפור הצלחה טבעי. צפדיה – יזם ומאמן לשעבר הוא היום הבעלים של רשת הסטודיו המצליחה לפילאטיס ולאימון פונקציונלי ברמת השרון. לרשת ארבעה סניפים, צוות יציב וקהילה שגדלה בעשור האחרון.
שיחה עם צפדיה מעוררת השראה. ברור שהסיפור שלו הוא לא רק על עסקים והאמת היא שגם לא על אימונים, זוהי שיחה שמתחילה בילדות, כשהוא ניסה להבין מה הסביבה רוצה ממנו וממשיכה לרצון לשלוט בגוף מתוך מקום שלא הרגיש יציב. כתבה זו באה לספר סיפור וחשוב לא פחות, לעורר השראה ומודעות, לאנורקסיה בגילאים צעירים ולמסרים מבלבלים על גוף ונפש.
״הבית היה ספורטיבי, אבל המסרים מבלבלים״
״גדלתי בית מאד ספורטיבי, אבא שלי היה שחקן כדורגל במכבי תל אביב ובנבחרת ישראל. אמא שלי התמקדה בחדר כושר והליכות.״ זה נשמע בסיס בריא, אבל צפדיה חווה עיסוק בגוף שהפך לשדה מוקשים, למסרים שונים מכל אחד מההורים.
הוריו התגרשו כשהוא היה בן שנתיים והוא היה בין שני העולמות. מצד אחד היה דגש על רזון וחיטוב, מהצד השני הייתה דאגה בלתי פוסקת לאוכל, גדילה ויצירת נוכחות. הדיסוננס הגדול בלבל והוביל לתוצאות שליליות שהתבטאו באנורקסיה.
אנורקסיה היא לא תקרית חד פעמית
השליטה בגוף הפכה למנגנון הישרדות ובתהליך שנבנה בהדרגה, מתוך צורך ורצון להרגיש שליטה, התחילה האנורקסיה. ״זו הייתה אנורקסיה מתוך ספורט, לא הקאות אלא ספורט בצורה קיצונית.״ צפדיה מתאר שגרה שהרגישה לרגעים כמו משמעת גבוהה: ריצת בוקר וריצת ערב, דחייה ועוד אימון.
מבחוץ הוא אולי נראה כמו ילד נחוש, אך מדובר היה במשהו אחר לגמרי, לא בריא ולא רצוי. צפדיה משתף את הסיפור החשוב עם דגש על הנתונים. בגיל 12 הוא שקל 39 קילו וזאת כשהוא היה בגובה של 1.65 מטר. המערכת כבר לא התמודדה והוא אושפז במחלקת יום בשניידר. ״במשך חצי שנה בדקו דופק, משקל, דחפו אוכל והייתי בטיפולים פסיכולוגים.״
חצי שנה של טיפול ושיעור אחד משמעותי
עד היום צפדיה עדיין חי את הסיפור שלו. התהליך הגופני שהוא עבר לא היה פשוט וכילד הוא לא ידע להביע את מה שקרה לו, הגוף שלו דיבר. היום הוא מספר על הקושי שעבר כדי להעלות את המודעות וגם כי כדי לתת מענה מקצועי שילדים יוכלו להתקדם בו, בלי להרגיש שהם צריכים ללכת עד לקצה.
המציאות הובילה לכך שהוא החליט לקחת לעצמו את השליטה. הוא ניסה להיאחז במה שאפשר ובסופו של דבר, עם הטיפול המתאים, הוא גם יצא מכך. עכשיו, זה הזמן לעשות תיקון, להעביר את הידע הלאה וליצור את המקום הבטוח בו ילדים יוכלו לגדול, ללמוד על הגוף שלהם, להתאמן מתוך בריאות, להכיר את המנגנונים השונים ולהבין את ההשפעה של המזון.
האימון הופך לדרך חיים עם מסרים חיוביים
החיים של צפדיה לא הסתיימו כשהטיפול נגמר. החיים התקדמו, אביו הלך לעולמו והוא לא נשאר במקום של מה שהיה אלא חיפש איך להפוך הסיפור האישי למשהו עם משמעות. ״הבנתי שאני יכול להשפיע בעולם של הבריאות, להוביל אנשים ולא רק לאמן אותם.״
בגיל 16, בזמן שחבריו הלכו לעבוד בעבודות מזדמנות שונות, הוא נרשם לקורס מדריכי כושר בווינגט. ״זה היה אינטנסיבי בטירוף, חודש וחצי כמו פנימייה״ ואם פעם הספורט היה לשם שליטה והתוצאות היו מסוכנות, הפעם הוא עלה על דרך חדשה. הספורט הפך למקצוע, הוא היה התשתית לבניית הזהות החדשה ולא שימש אותו כדי להעלם אלא להפך, ככלי לעבוד איתו.
לזהות את הקיצוניות וליצור מקום בטוח
״אם אני מזהה מערכת יחסים לא בריאה עם אימונים או אוכל – זה ישר מרים דגל אדום.״ זו נקודה חשובה שמראה כיצד הסיפור האישי הופך לכלי מקצוע ולא תיאוריה. הקורס הוא הרבה מעבר לתיאוריה, הוא אפשר לו לחבר את הנקודות וליצור בעצמו סביבה בטוחה. היום, בפיט סטודיו עובדים מדריכים מקצועיים ותזונאית שכולם מסייעים זה לזה וכמובן למתאמנים בכל הגילאים.
ההקמה של פיט סטודיו לפני למעלה מעשור נעשתה מתוך אג׳נדה, מתוך הרצון לבנות משהו יציב שיכול להחזיק מעמד לאורך זמן. המילה יציבות משמעותית וזאת בשל העבר של צפדיה אשר לוקח את הסיפור האישי שלו ומייצר סביבה בטוחה לאימונים.
הכירו את פיט סטודיו
צפדיה לא נמצא בפרונט. הוא זה שמוביל את המערכת וחשוב לו שיבינו את האג׳נדה, את המסר של סטודיו פיט אשר נוגע בכולם, צעירים, מבוגרים וילדים. הרעיון הניהולי הוא לא לבנות משהו שנשען רק על אדם אחד אלא להפך, ליצור משהו יציב, שמחזיק מעמד לאורך זמן ושמכיל כל אחד ואחת.
פיט סטודיו הוא הרבה מעבר למקום להתאמן בו. הוא מקום שמייצר איזון, מלמד את המתאמנים, מלווה אותם, מעניק להם חוגים שהם יכולים להתחבר אליהם וצוות מקצועי מגוון שיכול לתת גם דחיפה, גם עזרה וגם כלים להשגת מטרות בריאות.
